עמותת זכרון ישראל ואח' נ' אולמי בית דוד (1999) בע"מ ואח'

פסק דין

לאחר שהוסכם על דיון מקוצר בדרך של סיכומים בכתב - ניתנת גם הכרעתי בדרך מקוצרת בהתאמה.

דין התובענה להדחות וזאת אף מבלי שאדרש לשאלה האם קיים מעשה בית דין כאשר אותן טענות הועלו במסגרת ה"פב (מחוזי י-ם) 9054-10 וכן במסגרת רע"א 4152/10. יוזכר; בתי המשפט שם לא מצאו לקבל אותן הטענות בדיוק, ועל אף שנטען להעדר כשרות נתבעת 1 להגיש בקשה לאישור פסק בוררות (כאשר הטענות היו זהות לאלו שבפניי), פסק הבורר אושר.

מכל מקום, אף בהתעלם מאותן טענות והליכים, מקובלות עלי טענות ב"כ המשיבה 2 כדלקמן:

א.אין המבקשים בעלי מעמד לבקש להצהיר על בטלות פסק הדין שניתן בין צדדים אחרים כאשר מדובר בפסק דין אישי התקף בין הצדדים לו ועת שהמבקשים לא היו ואינם - צד לפסק הדין.

ב.אף אם היו המבקשים בעלי מעמד כאמור - יש מקום להכיר במניעות, מכוחה לא יוכלו לעלות הטענות. יש מקום לאותה מניעות, מקום בו המבקשים השתתפו בדיון ביום 26.9.06 (ר' בש"א 3535/06) והמשיבה 1 היה צד לאותו הליך, עת שהיא מיוצגת על ידי עורך דין שקיבל את ייצוגו מאותו פושט רגל, מר סגל (בהתאם להודעת המבקשים הנ"ל נהיה פושט רגל מיום 10.4.05). המבקשים אינם יכולים להתדיין עם משיבה 1, עת שזו מיוצגת מכוח יפוי כוח שנתן פושט הרגל וזאת כאשר הדבר נוח להם ולעלות טענות כנגד ייצוג דומה, עת שהדבר אינו נוח להם.

ג.זאת ועוד; בית משפט זה אינו יכול לשמש כערכאת ערעור על הכרעות שניתנו על ידי כב' השופטת כהן וזאת הן במסגרת בש"א 9576/04 ביום 20.3.07 (עת אישרה היצוג ע"י מר סגל חרף העובדה שהייתה מודעת לפשיטת הרגל) והן עת ניתן פסק דינה בת.א. 6531/03 ביום 22.10.09.מדובר בסוגייה אליה היה מודע המותב האחר (כב' השופטת כהן), עת נתן הכרעותיו, ולא הובהר מקור הסמכות של המותב הנוכחי (הח"מ), היושב באותה דרגה/ערכאה שיפוטית, להתערב באותן הכרעות.

ד.נראה כי אכן ביסוד התובענה דנן עומד רק הרצון להתחמק מלקיים את פסק הבורר שניתן ואושר. אין ממש בטענה לחשש מתשלום לגוף הלא נכון וזאת הן בהתחשב בהבהרה שניתנה כי במסגרת פסק הבורר הותנה התשלום בהצגת שיקים מקוריים, הן בהתחשב בכך שהתשלום יבוצע מכוח פסק דין תקף והן לאור הוראת סעיף 2ג' לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט - 1969. יש ממש גם בטענה שלו חשש ממשי כאמור הוא שהיה עומד ביסוד פעולות המבקשים היה עליהם להגיש טען ביניים ולא את ההליך דנן.

די לי בהנמקות דלעיל ולפיכך איני נדרשת לטענה הנוספת כי מכל מקום עסקינן במעשה עשוי, לנוכח החלטת כב' השופט פרקש מיום 25.10.10 בה"פ 8505/09 וה"פב 9054/10.

בהמשך לכל האמור התובענה נדחית.

בהתחשב בהיקף העבודה של כל אחת מהמשיבות ישלמו המבקשים למשיבה 1 סך של 1,160 ש"ח ולמשיבה 2 סך של 2,320 ₪ בגין הוצאותיהם ושכ"ט עו"ד.

העתק פסק הדין יומצא לצדדים.

ניתן היום, כ' שבט תשע"א, 25 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: